הרבה פעמים קונפליקטים נראים כמו מלחמה.
או אני צודק או אתה
האחד נגד השני ויהי מה
(וכבר שמעתי גם על מקרים בהם היו מכות בין מנהלים).
למשל, אי הסכמה בין שני מנהלים על קידום של אחד הפרויקטים בחברה
או עובדת שממש רצתה כבוד והכרה מהבוסית שלה.
עכשיו, בואו נעצור,
ונסתכל על הדברים מזווית קצת שונה ובה
יש כאן שניים (או יותר אנשים) עם רצונות וצרכים.
נמשיל אותם לשני אנשים רעבים.
עד כאן העניינים רגועים.
מתי מתחיל הקונפליקט?
כשהם באים עם הרצון הזה לאחר ומצפים שהאחר ימלא את הרצונות והצרכים שלהם.
אפשר לדמות את זה לאדם שבא רעב ומצפה שהאחר ייתן לו ארוחה,
וכשלא מביאים לו את האוכל ומשביעים אותו הוא כועס או נעלב נורא,
וכאן מתחיל הקונפליקט והמהומה רבה.
כל מנהל רצה לקבל את הכבוד מהסביבה על הובלת הפרויקט,
והעובדת רצתה לקבל אישור מהבוסית שלה שהיא טובה וראויה.
אז כן, זה טבעי ואנושי לרצות לקבל כבוד והערכה מהסביבה,
אך יש בעיה אחת קטנה שאנחנו רוצים לקבל אותה במקום שלא נותנים לנו אותה.
ואיך מחזירים את השקט והשלווה?
זוכרים שיש רק אדם אחד שיכול להשביע אותנו באמת,
ומפנים אליו את הבקשה,
אלינו,
ומזכירים לנו שהכבוד והערכה שלנו לא תלויים באחרים שבחוץ,
וזה התפקיד שלנו להשביע את עצמנו ולדאוג לנו לארוחה טובה.
כך אנחנו יכולים לבוא שבעים ויותר בטוחים ורגועים,
ולפתור יותר בקלות את קונפליקטים שעולים,
שיכולים להיות אפילו דרך לשדרוג היחסים.
