3 צעדים לנטרול תגובות אוטומטיות

אני זוכרת שבאחד מביקוריי בחנות ספרים צדה עיני ספר בשם "מה לעשות כשהילדים עולים לכם על העצבים".

כשמישהו עולה לנו על העצבים (מנהל, קולגה, ילדים, בני זוג, הורים) הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות לרוב אחד מהתגובות הבאות:

להלחם בו (fight) – לכעוס, לצעוק, לגעור בו, לומר לו מה אנחנו חושבים עליו

להתנתק (flight) – פיסית (ללכת לחדר אחר, מקום עבודה אחר) או נפשית (לא לדבר איתו, לא להגיד שלום יותר, לא לענות לו או לא לשתף אותו)

לקפוא, לא להגיב (freeze) – לספוג את הכול לבפנים ואולי אפילו להרגיש אשמה, שאנחנו לא בסדר

מה שמשותף לכל התגובות הללו?

נקודת המוצא שלהן שהאחר צריך להשתנות ולהתנהג אחרת.

אנחנו עושים איזו פעולה במטרה לגרום לאחר לשנות את התגובה שלו.

מה התוצאה של הפעולות הללו?

לרוב הן לא משיגות את המטרות שלנו ולא גורמת לאחר לשנות את התנהגותו. אם כן יש שינוי בהתנהגותו, לרוב הוא לזמן קצר.

למה?

כי אנחנו מנסים להשפיע על משהו שהוא לא בשליטה שלנו = ההתנהגות, המחשבות, הרגשות של האחר.

מה כן בשליטה שלנו?

מה אנחנו חושבים, מרגישים, אומרים, מתנהגים.

באמצעות השינוי שנעשה בתוכנו אפשר ליצור שינוי אצל האחר.

כאמור, ברגע של קונפליקט עם האחר עולים בתוכנו שלושת ה – F:

fight, flight ו – freeze

הסבר קצר על המנגנון הזה שלנו וממה הוא נובע יכול לעזור לנו לבחור את התגובות שלנו.

במוח של כל אחד מאתנו קיימת מערכת (המוח הפרימיטבי/המערכת הלימבית) שאחראית על ההישרדות שלנו. תפקידה של המערכת הזו לאותת לנו על מצבי סכנה ולעזור לנו להבחין אם עומד מולנו איום כדי שנוכל להתגונן מול ולשרוד.

המערכת הזו מורכבת מחלק שנקרא – אמיגדלה – המכילה את כל הזיכרון הרגשי שלנו, ואחראית על התגובות הרגשיות שלנו במצבי סכנה.

אני לא אלאה אתכם בהסברים ביולוגיים ואקצר את משמעות הדבר:

המוח ההישרדותי שלנו מתוכנת להבחין בין טוב לבין רע כדי שנוכל לשרוד ולדעת באופן מהיר האם עומד בפנינו איום (למשל נמר) וכדאי לברוח/לתקוף או אין איום (ולמשל זהו עץ). במערכות היחסים שלנו האבחנה הזו מתורגמת לבסדר או לא בסדר (הוא בסדר או לא בסדר), טוב או רע (הוא עשה מעשה טוב או רע), נכון ולא נכון (הוא פועל נכון או לא נכון(.

האמגידלה מסתמכת על אירועים קודמים מהעבר שלנו ומפעילה בתוכנו תגובות אוטומטית כדי לעזור לנו לשרוד.

המשמעות היא שכדי לשרוד:

1. האמיגדלה 'רוצה' לשמור על הקיים ולחוות כמה שפחות שינויים. לכן, כל שינוי שאנחנו רוצים לעשות, גם לטובה מהווה איום ולא פעם לא קל לנו לשנות הרגלים ולערוך שינויים בחיינו.
2. האמיגדלה משליכה רגשות וחוויות מהעבר על ההווה ויוצרת בתוכנו כפתורים רגשיים. האמיגדלה “סורקת” את כל המידע שנכנס, כלומר, כל דבר שאנו רואים ושומעים, ומשתמשת בכל הזיכרונות האגורים בה, בניסיון להעריך אם יש בו איומים והזדמנויות, באמצעות השוואה בין מה שקורה עכשיו ובין דפוסים שמורים מחוויותינו בעבר. ההחלטה “ האם זה אויב או אוהב” ו”מה עלי לעשות בנוגע לכך”, צריכה להתבצע באופן מידי לטובת ההישרדות האנושית. מבלי לבזבז זמן יקר וחיוני בניתוח מעמיק של פרטי הבעיה.

למשל, אם כילדה בכיתה ב' עניתי תשובה לא נכונה וכל הכיתה צחקה עליי, בבגרותי כל פעם שאעמוד מול קהל ארגיש לחץ ודפיקות לב מואצות מכיוון שהאמיגדלה מזהה קהל כמצב של סכנה עבורי.

המבנה המוחי שלנו מסביר לנו מדוע במצבי קונפליקט המוח שלנו מגיב בכזו במהירות בצורה של כעס, קיפאון או בריחה. אם מישהו כועס עלינו או פוגע בנו או לא אוהב אותנו זה סוג של איום עבורנו, והאחר נהפך בן רגע לאויב שצריך לתקוף או להתגונן מפניו.

כלומר, הבסיס לתגובתיות שלנו הוא טוב – לשמור על עצמנו!

אחרי שאנחנו מבינים איך המוח שלנו עובד ומה המקור לתגובות שלנו אנחנו יכולים:

1. לזהות קצת יותר את השיפוטים האוטומטיים שיש לנו על עצמנו ועל האחר כבסדר או לא בסדר, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו לא באמת עומדים לפני נמר טורף. אנחנו מוגנים גם אם האחר לא יעשה את מה שאנחנו רוצים.
2. לסלוח לעצמנו כשאנחנו תגובתיים וגם לסלוח לאחר שהוא תגובתי כי כולנו פועלים מאותו מקום הישרדותי קדום במוח שלנו.
3. להתחיל לתרגל עצירה לפני שאנחנו מגיבים באופן אוטומטי:
4. לפרגן לנו ולשמוח על כל שינוי קטן שאנחנו מצליחים לעשות בתקשורת שלנו עם האחר.

מוזמנים לעשות רשימה של הדברים שמישהו עושה ומעצבנים אתכם (בעל, ילד, בוס, הורה) ולמלא את הטבלה המצורפת.

בהצלחה וכמובן, מוזמנים לשתף!!!!